תגידו יפה שלום למוצץ….

אוח, כמה אנו שמחים  לפעמים על המצאת המוצץ נכון? כמה מועיל ושימושי הוא לנו? אמת? זוכרים את ההתחלה?
הגענו עם היצור הכי יקר לנו  בעולם הביתה כולו עטוף באהבה ,רך, מתוק , חמוד,  ו…….. רגע…מה הצווחות הללו?
למה הוא בוכה?אולי כואב לו?  לוחץ לו? איך לגרום ל למתוקי  המלאכי  שלנו להיותנינוח ושקט?
אני הבחנתי בנפלאות המוצץ כשבני בכורי עבר את הטקס  הראשון ביהדות הלא הוא טקס ברית- המילה.

אחרי  הביצוע המ-עו-לה של המוהל הזריז התינוק הקטן שלי בכה  ובכה עד שהמוהל  בזריזות ובמיומנות  ביקש מימני מוצץ שהיה עד אז זרוק בתחתית התיק ,טבל אותו במעט יין והכניסו אחר -כבוד לפיו של עוללי.
מה רבו נפלאות ייך אלוהים..השקט  והדממה היו כה נעימים! התינוק  מצץ כאילו לא ארע דבר,
כאילו אף פעם לא שמט את המוצץ מפיו מימיו. נימנם את שנתו  במציצות מונוטוניות נמרצות ושקט לשעה ארוכה נטולת- כאב.

ככה נולד הרומן בין המוצץ לבין בני יקירי (ללא תוספות נוספות של אלכוהול) עד לרגע בו רצינו להפרד מהמוצץ בדרכי שלום ונועם מוצץ וילד קטן כל אחד לדרכו . רצינו? אכן אנחנו רצינו !הילד? ממש לא!   לא יעזרו תחנונים,כעסים, צעקות, בקשות, הבטחות הילד בשלו :"מוצציייייייייייייי". מה לעשות? בואו נודה על האמת המוצץ עוזר לנו  להשיג שקט.

הכי קל לתת מוצץ כש התינוק/פעוט/ילד בוכה ואינו שקט ורוצה לישון וכד'.. אך מה לעשות כשהמוצץ  : "לא מתאים " "פוגע בשיניים" "הדיבור אינו ברור" "תינוקי" ודיייי נמאס לקנות עוד מוצצים , לדאוג לנקיונם ולחפש אחריהם באישון לילה מתח למיטה ולספה..די!  נכון שהיה ממש נפלא לו קרה הנס וברגע שהחלטתם ש"עת מוצץ ועת לקחת" הגיע והילד  ישתף פעולה יאחוז בידכם ויזרוק  בשמחה את המוצץ לפח? אז זהו שלא!  לא ככה נראים פני הדברים. ישנם ילדים המסרבים בכל תוקף להפרד מהמוצץ המרגיע והמנחם.  ויהי מה! ככל שההורה מתעקש כך הילד אינו מוותר!

פרידה ממוצץ

פרידות אינן קלות כלל וכלל -גם ממוצץ חבוט ומאוס.
(עליכם) על כן אתם ההורים מתבקשים להתאזר בשק של סבלנות ואורך רוח
ובידיעה ברורה שבעתיד הקרוב אאו זה שקצת אחריו בו תבוא הגאולה .

מתי לא מתחילים גמילה ממוצץ?
בעת מעבר לגן  ילדים אחר.
מעבר דירה.
נולד תינוק  נוסף למשפחהבשעה טובה.
גם  אנחנו  המבוגרים   מרגישים  פחות בטוחים בסביבה אחרת /זרה נאו כשיש שינויים  כאלה או אחרים. .
בגיל שנה וקצת  לאפשר לפעוט להיות עסוק  במשחק  מעניין ולתת לזמנים קצרים.
שימו- לב שבזמן השינה נוטים הילדים לשמוט את המוצץ מפיהם.

בגיל שנתיים אילך:

להסביר לילד ולבקש שיתוף -פעולה. בהחלט לתגמל ילד על הרצון והיכולת שלו להפרד מהמוצץ לפרקי זמן  קצרים למשל :

כשיוצאים לקניון עם אמא. לשתף את הגננת בתהליך.

הולכים לגן- הילדים ומניחים את המוצץ במיגרה.

שלב מתקדם יותר הוא ללכת לגן ולהשאיר את המוצץ בבית.

לקחת מוצץ רק בלילה

כמו שיש "פיפי-פרס" יש גם "צצי – פרס".

והכי חשוב סבלנות ואורך- רוח  כי בסופו של דבר כו-לם נפטרים מימנו מי מוקדם ומי מאוחר!

בהצלחה!

ירדנה שאואט מנהלת הגן השיוויוני – משפחתון בהוד השרון